בת פיבי ואליהו עמר. נולדה ביום י' בתשרי תשי"ט (24.9.1958) בבאר שבע, בת למייסדי העיר דימונה ואחות לשבע אחיות ואח.

גילה למדה בבית-הספר היסודי "רתמים" ובתיכון "א' ליהמן" בדימונה. תלמידה נעימה, שחונכה בבית הוריה לנימוסים והליכות, כיתר בני ביתה.

טרם גיוסה עבדה מספר חודשים בעיריית דימונה.

גילה התגייסה לצה"ל במרס 1977 ולאחר אימוני הטירונות בבה"ד 12 שובצה לשרת במשרד הביטחון כפקידה. עם תום שירות החובה המשיכה בשירות קבע באותה היחידה, כנגדת משאבי אנוש. תוך

זמן קצר שובצה כעוזרת בכירה למפקד היחידה.

ביחידה כונתה גילה "אם החיילים", עקב חיבתה העמוקה לחיילים והיותה אוזן קשבת לכל אחד מהם.

ביחידה הכירה את משה, יליד ירושלים, אשר החל גם הוא את דרכו ביחידה כקצין צעיר והגיע לתפקיד סגן מפקד היחידה, ולאחר שחרורו המשיך לשרת בה בשירות מילואים.

בשנת 1981 נישאו גילה ומשה והביאו לעולם שלושה ילדים: אלון, שבבגרותו שירת כלוחם בחיל-הים, אלה שהיתה לגילה כחברה, ואור הקטן והמפונק.

גילה שירתה ביחידתה 28 שנה, עד יום נפילתה.

גילה ובני משפחתה אהבו לצאת עם אחותה רותי לטיולים בחיק הטבע בארץ ובחו"ל.

גילה ובעלה דבקו בפעילות ספורטיבית: הם התאמנו בחדר כושר ויצאו לצעדות.

היא גילתה אהבה לחפצי אמנות יפים ומיוחדים ואף בנתה בביתה פינה מיוחדת לדברי אמנות שרכשה בארץ ובחו"ל.

גילה היתה אישה נאה, שבלטה תמיד במראה המטופח שלה, בעלת שיער אדמוני ומתולתל אשר הקנה לה את הכינוי "תימניה". היא אהבה להצטלם ובכל הזדמנות שנקרתה בדרכה ביקשה להצטלם.

גילה ובעלה משה מצאו את מותם בתאונת-דרכים בצומת "עוף הנגב" סמוך לנתיבות, ביום שישי, חול המועד פסח, י"ח בניסן תשס"ד (9.4.2004).

באותו יום קבעה איתה אחותה להיפגש במסעדה בכדי לחגוג את יום ההולדת של בעלה. בעודם ממתינים לגילה ולמשה בישר להם אלון, בנם של גילה ומשה, על האסון.

כחודש לפני נפילתה הפיצה גילה מכתב אישי לנהגי היחידה, שבו בקשה מהם לנהוג בזהירות.

רס"ב גילה פיטוסי הובאה למנוחות בבית-העלמין האזרחי בבאר שבע, לצד בעלה.

בת ארבעים-ושש היתה במותה. גילה הותירה אחריה שלושה ילדים, הורים, אח - דוד ושבע אחיות - פולט, ז'קלין, ריימונד, חנה, יפה, רותי ואתי.